פסק-דין בתיק ע"פ 41242-09-12

1.  לפני ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים (כב' השופטת תמר נמרודי) מיום 20.8.12 בתיק ב"ש 1865/09, לפיה נדחתה בקשתו של המערער לביטולו של צו הריסה מינהלי.

רקע עובדתי - ההליכים בבית המשפט קמא

2.  ביום 26.2.09 הוצא ע"י המשיב, ראש עיריית ירושלים ויושב ראש הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ירושלים, צו הריסה מינהלי שהתייחס למבנה בשטח של כ-540 מ"ר, הכולל קומת עמודים בשטח של כ-270 מ"ר (להלן: "קומת המרתף"), קומה למגורים מעל קומת המרתף בשטח של כ-270 מ"ר ובה מרפסת מקורה בשטח של כ-6 מ"ר (להלן: "קומת הקרקע"), ועמודים שנוצקו מעל קומת הקרקע כהכנה לקומה נוספת (קומת המרתף, קומת הקרקע והעמודים - להלן: "המבנה"). המבנה ממוקם במ.פ. שועפאט ראס חמיס שכונת שועפאט, קורדינאטות: 635355: 223126.

צו ההריסה הודבק על המבנה ביום 3.3.09 (להלן: "הצו").

3.  ביום 3.3.09 הגיש המערער לבית המשפט קמא בקשה לביטול הצו. ביום 12.3.09 הוגשה תגובת המשיב, ולבקשת ב"כ המערער הוגשה ביום 16.3.09 בקשה מתוקנת לביטול הצו.

בבקשתו טען המערער כי יש לבטל את הצו מהסיבות הבאות:

א.      מאחר שביום ביקורו של המפקח היו קומת המרתף וקומת הקרקע גמורות מזה מספר חודשים ובגדר עובדה מוגמרת, וקומת הקרקע גם הייתה מאוכלסת.

ב.      קומות אלה נבנו כמקשה אחת, כך שפגיעה בחלק מהמבנה תפגע בשאר הבניה ותוביל להתמוטטות המבנה.

ג.       המבנה מצוי בשכונה מבונה ומסביבו בתים רבים שנבנו בנסיבות דומות, ועל כן הוצאת הצו מהווה אפליה פסולה ואף חורגת מהמדיניות המקובלת והמוצהרת במקרים דומים.

ד.       המשיב ופקידיו, כמוסדות תכנון, זנחו את חובותיהם כלפי תושבי השכונה ולא דאגו לתכנון האיזור כראוי. לחילופין, טען כי יש להתלות את הצו לתקופה ממושכת לשם מיצוי הליכי התכנון באזור.

ה.      הוצאת הצו מהווה פגיעה חמורה בזכות הקניין שלו במידה העולה על הנדרש.

4.  ביום 4.3.10 נשמעו ראיות לפני בית המשפט קמא, והעידו מר ג'מיל סנדוקה, האחראי באזור על התיאום בין משרד הבטחון לעירייה (להלן: "סנדוקה"), ומר יוסי מרום, מפקח בניה בעיריית ירושלים (להלן: "המפקח")

ביום 20.8.12 נתן בית המשפט קמא את החלטתו.

בהחלטתו התייחס בית המשפט קמא לסעיף 238א לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה - 1965 המסמיך את יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה להוציא צו הריסה מינהלי, ולעילות לביטולו, ובהתאם לכך קבע כדלהלן:

א.      אין מחלוקת בין הצדדים על כך שהמבנה נבנה בלא היתר בניה כדין.

ב.      אין מחלוקת בין הצדדים על כך שביום ביקורו של המפקח במבנה, בנייתה של קומת הקרקע טרם הושלמה. המחלוקת שבין הצדדים מתייחסת רק למצב קומת המרתף באותו מועד. בהתבסס על תצהיר המפקח ועדותו ותמונות שהוגשו, קבע בית המשפט קמא כי במועד ביקור המפקח טרם הושלמה בנייתה של קומת מרתף והיא לא הייתה מאוכלסת ובשימוש.

משני אלה, מאחר שהמבנה נבנה בלא היתר בניה כדין ומאחר שביצוע הצו היה דרוש למניעת עובדה מוגמרת, קבע בית המשפט קמא כי צו ההריסה ניתן כדין.

ג.       בנוגע לטענת המערער בגין אפליה פסולה, קבע בית המשפט קמא כי אכן המפקח אישר שבאזור בו ממוקם המבנה ישנם עשרות מבנים נוספים שטרם טופלו על ידי המחלקה לפיקוח על הבניה, אך אין בכך, לדעת בית המשפט קמא, כדי להוכיח כי המחלקה לפיקוח פעלה מתוך שיקולים זרים או כדי להשיג מטרה פסולה. ובכל מקרה, הוסיף בית המשפט קמא, נטל ההוכחה בעניין זה מוטל על המערער, והוא לא עמד בו.

ד.       לטענת המערער כי המבנה ממוקם מחוץ לגדר ההפרדה וכי בהתאם להצהרות המדיניות שטח זה אמור להיות מוצא מחוץ לשטח המוניציפאלי של עיריית ירושלים, ועל כן העירייה כמעט ואינה אוכפת את חוקי התכנון והבניה בשטח זה, קבע בית המשפט קמא כי טענה זו נטענה בעלמא וללא כל ביסוס ראייתי, כאשר מעדויות המפקח ומר סנדוקה עולה, כי ישנה אכיפה בשכונה, אף שבתדירות נמוכה וזאת מטעמים ביטחוניים.